פסק-דין בתיק ע"א 2627/08

השופטת רות לבהר שרון

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופט מרדכי בן חיים, בת.א. 65884/03, ביום 27.10.08, במסגרתו נדחתה תביעת המערערת, אלישבע סמואל (להלן: "המערערת"), והיא חויבה בתשלום הוצאות למשיבים.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         המערערת הייתה הבעלים של רבע מזכויות החכירה בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 48 בגוש 7619 בכפר סבא (להלן: "הנכס"). משיבים  1 - 3 היו הבעלים של מחצית הזכויות בנכס, ומשיבים 4 - 5 היו הבעלים של יתרת רבע הזכויות בנכס.

2.         ביום 22.06.94 התקשרה המערערת בהסכם קומבינציה ביחס לחלקה בנכס עם חברת א.ב.ק.ו מבנים בע"מ (להלן: "אבקו"), לפיו כנגד מכירת 78% מחלקה בנכס תקבל 23% מהמבנה שייבנה וכן סך של 62,500 $, כאשר המיסים ישולמו על ידי אבקו. יצוין, כי ביום 28.02.94 נחתם הסכם קומבינציה בין אבקו למשיבים 1 -3, וביום 10.05.94 נחתם הסכם קומבינציה בין אבקו לבין המשיבים 4 -5. לטענת המערערת, התנאים שנקבעו בהסכם הקומבינציה עימה, היו טובים יותר מאשר התנאים בהסכמי הקומבינציה עם המשיבים. בעקבות הסכמי הקומבינציה נחתמה ביום 23.05.95 תוספת להסכם הפיתוח עם המינהל (הסכם הפיתוח נחתם ביום 10.05.95), שם הוגדרו כל הצדדים כ"יוזם", וחלקה של אבקו הועמד על 78% (להלן: "הסכם הפיתוח").

אבקו משכנה זכויותיה לפי הסכם הפיתוח לבנק הפועלים (להלן: "הבנק"), ומשנקלעה לקשיים כלכליים, מונה כונס מטעם הבנק על זכויותיה, שביקש להעמיד את זכויותיה של אבקו בנכס למכירה. לאור קשיים אלה, אבקו גם לא עמדה בהתחייבויותיה לפי הסכמי הקומבינציה, ולא החלה בפעולות בנייה בנכס, ובהתאם גם לא עמדה בהתחייבויות על פי הסכם הפיתוח.

3.         בעקבות תביעה (ת.א. 1596/99) שהגישו משיבים 1 - 3 ביום 09.06.98 נגד אבקו ואחרים, בה עתרו להצהיר על ביטול הסכמי הקומבינציה, נחתם הסכם פשרה בין אבקו לבין המשיבים, במסגרתו הוסכם על ביטול התביעה, ועל מכירת מלוא הזכויות בנכס לצד ג' באמצעות כונסי נכסים שימונו בהסכמה (להלן: "הסכם הפשרה", מוצג 3 לתיק מוצגי המערערת). בהסכם הפשרה הוסכם כי התשלומים למינהל (דמי היוון) ותשלומי המיסים יחולו על המשיבים והמערערת, ויתרת התמורה (לאחר תשלום כל האמור בהסכם) תחולק ביניהם על פי חלקם בנכס.

יצוין, כי המערערת הייתה צד (פורמלי) להסכם הפשרה באמצעות עו"ד ברוטפלד, שמונה ככונס נכסים על זכויותיה (החוזיות) בנכס במסגרת תיק הוצאה לפועל 01-1742997-8, (להלן: "כונס הנכסים"), תיק שנפתח בעקבות חוב של המערערת לגב' יהודית ג'קסון (אחות של ב"כ משיבים 4 - 5), במסגרתו הוטל עיקול על זכויותיה בנכס. יצוין כי עו"ד ברוטפלד שמונה ככונס לזכויות המערערת, שימש גם כבא כוחם של משיבים 1 - 3 בהסכם הפשרה (וגם בהליך דנן), וכך גם מונה ככונס נכסים למכירת הזכויות בנכס מכוח הסכם הפשרה. עוד יצוין, כי הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט.

ואכן, בהתאם להסכם הפשרה, ביום 14.11.00 נחתם הסכם מכר בין כונסי הנכסים שמונו במסגרת הסכם הפשרה, לבין רואש וולצ'נקי בע"מ (להלן: "הרוכש"), שרכשה את מלוא הזכויות בנכס, בתמורה לסכום כולל של 1,470,000 $ (להלן: "הסכם המכר", מוצג 11 לתיק מוצגי המערערת). על פי הסכם המכר, הרוכש בא בנעלי הבעלים הקודמים, דהיינו המשיבים, המערערת ואבקו, כצד להסכם הפיתוח, ונקבע כי התמורה תחולק בהתאם למוסכם בהסכם הפשרה. הסכם המכר אושר הן על ידי בית המשפט והן על ידי ההוצאה לפועל.

4.         יצוין, כי עובר להגשת התביעה נשוא הערעור, הגישה המערערת תובענה בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 259/01) בה עתרה להצהיר על בטלות פסק הדין  שאישר את הסכם הפשרה בין הצדדים (ת.א. 1596/99), ועל בטלות הסכם המכר, לפחות בכל הנוגע לזכויותיה, אך תביעתה נדחתה. בערעור שהגישה על קביעה זו לבית המשפט העליון (ע"א 5997/02) קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט והסכימו כי: "למערערת תישמר הזכות לפנות בהליך אחר חדש לבית המשפט המוסמך כנגד המשיבים 2 - 6 [המשיבים דכאן - ר.ל.ש] , ולתבוע באמצעותו כספים המגיעים לה על פי טענתה מהכספים נשוא הערעור".

5.         בעקבות פסק הדין שניתן בערעור הנ"ל (ע"א 5997/02), הגישה המערערת את התובענה נשוא הערעור, לקבלת הפרש הכספים המגיעים לה, לטענתה, בהתאם לחלקה על פי הסכם הקומבינציה שנחתם עמה.

6.         המערערת טענה בבית משפט קמא כי הסכם הפשרה נחתם ללא ידיעתה וללא הסכמתה, תוך קיפוח זכויותיה, שכן התמורה חולקה לפי אחוזי הבעלות בנכס ולא לפי האמור בהסכמי הקומבינציה, שמעולם לא בוטלו, ולכן על המשיבים להשיב לה סך של 666,690 ש"ח שקיבלו למעשה על חשבונה, אם כי התביעה הועמדה על ידה על סך של 500,000 ש"ח בלבד.

7.         מנגד, טענו משיבים 1 - 3, כי המערערת קיבלה למעשה חלק מהסכום הנתבע, כי טענתה באשר לטעות בחלוקת כספי התמורה אינה ברורה, וכי לא ניתן לחייב אותם בכספים המגיעים למערערת מאבקו, שהפרה את הסכם הקומבינציה עם המערערת, שכן מדובר היה בהסכמי קומבינציה נפרדים. באשר להסכם הפשרה, טענו משיבים 1 - 3, כי הסכם זה נחתם בהסכמת המערערת, וכי בכל מקרה, הסכם המכר מיטיב עם המערערת שכן הוא כולל ויתור על חוב שחבה אבקו לבנק, וכן הוא פוטר אותה מתשלום היטל השבחה. עוד טענו, כי הם ביטלו את הסכם הקומבינציה עם אבקו.

8.         משיבים 4 - 5 טענו להעדר יריבות, שכן המערערת הודתה כי המחתה את חלקה ממכירת הנכס לילדיה. עוד הם טענו, כי יש לזקוף לחובת המערערת סכומים שקיבלה במסגרת הסכם הקומבינציה שחתמה עם אבקו (62,000 $), וכי המערערת הייתה מיוצגת במסגרת הסכם הפשרה על ידי עו"ד ברוטפלד שמונה ככונס נכסים לזכויותיה וידעה על הסכם  הפשרה, ש"הציל" את השקעות כל הצדדים בנכס, לרבות את השקעותיה שלה. לחילופין, טענו משיבים 4 - 5, כי היה וייקבע שהמערערת זכאית לזכויות לפי הסכם הקומבינציה - הרי שגם הם זכאים לכך.

9.         בית משפט קמא דחה את התביעה, וקבע כי המערערת גילתה דעתה במסגרת הסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים בכתב יד, ושעליו היא חתומה ( מוצג 25 לתיק מוצגי המערערת), כי היה וייחתם הסכם עם קבלן חדש - יבוטלו הסכמי הקומבינציה, כולל ההסכם שלה, וכי על אף שבפועל לא נחתם הסכם עם קבלן חדש, אלא הנכס נמכר לרוכש כנגד תמורה במזומן, הרי שמשמעות הסכם הפשרה, שנחתם בשמה על ידי כונס הנכסים מטעמה, היא כי כל הסכמי הקומבינציה בטלים, ובלשון בית משפט קמא: "... כל הסכמי הקומבינציה (וכולל זה של התובעת) בוטלו בעוד שהסכם הפיתוח לא בוטל, עובדה זו האחרונה מתיישבת גם אם הארכת תוקף הסכם הפיתוח...".

בנוסף, לאחר שבחן את הוראות ההסכמים השונים, שמע את העדויות ובחן את כל הראיות הרלוונטיות, קבע בית המשפט, כי בפועל התמורה שהובטחה למערערת על פי הסכם הקומבינציה אינה עולה על התמורה המגיעה לה מכוח הסכם הפשרה, וכי לא הוכח בפניו: "... כי בנסיבות העניין יש לתלות בנתבעים את האחריות להקטנת התשואה שהובטחה לתובעת מכוח הסכם הקומבינציה ת/1 בהשוואה לחלקה של התובעת בתמורה העולה מהסכם המכר שהורתו בהסכם הפשרה". בית המשפט לא קיבל את חוות דעת רואה החשבון מטעם המערערת לגבי גובה הנזק, וציין כי רואה החשבון הודה בחקירתו כי נקודת המוצא בחוות דעתו הייתה כי ההסכם עם אבקו מתקיים, וכי לא ניתן לבטל הזכויות לפי הסכם הקומבינציה, הנחה שכפי שקבע בית משפט - אינה נכונה, ודי בכך כדי שלא לקבל את חוות הדעת.

בית המשפט דחה את כל טענות המערערת כנגד כונסי הנכסים, וקבע כי כל פעולותיהם במסגרת הסכם המכר עם הרוכש אושרו על ידי בית המשפט וההוצאה לפועל, וכי בכל מקרה, בית המשפט העליון התיר הגשת תביעה כנגד המשיבים בלבד, ולא כנגד הכונסים.

לבסוף, דחה בית המשפט את טענות המערערת בעניין עקיבה, לפיה 78% מהכספים המגיעים לאבקו מכוח הסכם הפיתוח מוחזקים בידי המשיבים, וקבע כי זכויותיה של אבקו מכוח הסכם הפיתוח הופקעו מכוחו של הסכם הפשרה והסכם המכר, ולא קיבל את טענת המערערת בעניין עשיית עושר ולא במשפט.

טענות הצדדים בערעור